יובל עוז

איזון ידיים ליווה אותי בתקופות הקשות ביותר בחיי. חזרתי אליו שוב ושוב, והוא המשיך לעזור. במשך שנים תהיתי למה בדיוק. ריצה עושה טוב. יוגה עושה טוב. אבל זה היה שונה.

ואז זה התחבר. אין פעילות גופנית שמכריחה אותך להיות ברגע הנוכחי כמו עמידת ידיים. ברגע שהראש נודד — רשימת הקניות, הוויכוח מאתמול, מה שלא יהיה — אתה נופל. אי אפשר לזייף נוכחות. אי אפשר לחשוב את הדרך אל שיווי המשקל.

התרגול דורש שתגיע. לגמרי. בכל אימון מחדש. זו, במובן הכי אמיתי, מדיטציה בתנועה — כזאת שלא נותנת לרמות.

הגעתי לחשוב על זה כאחת המתנות הגדולות שאני יכול לתת לתלמידים שלי. לא רק הטכניקה. לא רק הכוח או הצורות. התרגול של להיות נוכח לגמרי — לא להיות בשום מקום אחר חוץ מכאן, הפוך, נוכח במלואך.

תמיד הרגשתי איך מוזיקה משפיעה עלינו — ועל התנועה שלנו. אני מביא אותה לכל מה שאני מלמד.